אתמול ירושלים, היום רחובות, מחר ברצלונה. המון, המון שינויים ב-24 שעות האחרונות. ביום חמישי הספקתי לסיים את התואר, לעבור דירה ולמצוא עבודה. לא ייאמן כמה קשה הייתה הפרידה מירושלים, מהבית המשותף של רשף ושלי. בשלוש שנים האחרונות נקשרתי ללא מעט פינות חמד. בייחוד למקום אחד, שאיכשהו לא ממש יצא לי לכתוב עליו, שוק מחנה יהודה. בריבה זו לא רק נפרדתי מהשוק, אלא בעזרתה אני גם נפרדת מכם, רק לחודש. בשש בבוקר אני ורשף נהיה על טיסה בדרך לספרד.

על המעבר והחיים בוויניפג, מניטובה ובהמשך בונקובר, בריטיש קולומביה. יום שישי, 10 באפריל 2015. מאז שעזבתי את ישראל לפני כמעט חמש שנים, לא חזרתי לביקור אף פעם עד עכשיו. לפני הביקור והבחירות הייתי במוד נוסטלגי, ואף השתעשעתי במחשבה מה אם נחזור לישראל. אך לאחר זמן קצר לתוך הביקור נזכרתי למה בחרתי לא לחיות בישראל ולמה אני לא רואה את עצמי חוזר אליה. הזיכרון מתעתע, אחרי חמש שנים בקנדה זכרתי את ישראל באור חיובי מדי. אנשים משתנים, בניינים וכבישים משתנים אבל המהות נשארת אותה מהות, אני כנראה עברתי הלאה.